יום שישי, 5 בדצמבר 2014

"פסק-זמן" ורוד בטעם פטל ושוקולד לבן

חג "כחומר ביד הבלוגר" שמח לכולם!!! 
כןןןןן! הגיע יום הפרסומים החודשי! ואיך שאני אוהבת את היום הזה!!! 
זה תמיד יום משמח וסוג של חגיגי כזה =) 

והחודש... דראם רול פליז... 
חטיפי שוקולד! ח-ט-י-פ-י  ש-ו-ק-ו-ל-ד-! 
אתם קולטים איזה מגניב?!?! 
היש דרך טובה יותר לחגוג את זה שהחורף כאן ואפשר סוף סוף לשחק עם שוקולד?!

אז השמחה והצהלה פגה אצלי בערך אחרי דקה וחצי.
זה היה אחד החודשים הקשים. 
לא היה לי אפילו חצי מושג מה לעזאזל לעשות,
כולם דיברו ותיארו מה הם עשו/הולכים לעשות/רוצים לעשות
ורק אני דפקתי את הראש בקיר מרוב ייאוש. 

לבסוף החלטתי לפנות לבסיס. 
מהו חטיף השוקולד שאני הכי הכי אוהבת? 
פסק זמן. לגמרי פסק זמן. ואם אפשר את גרסאת הביג בייט של פסח, תודה. 

למרות שיש שיגידו שקיט-קאט כופל אותו פי כמה וכמה,
ולמרות שהשוקולד האהוב עליי הוא שוקולד לבן
(ולצערינו אין גרסה של פסק זמן שוקולד לבן - לא, הפסק-זמן עם הגלילית המעפנה לא נחשב), 
לדעתי הוא הרבה הרבה יותר טוב מקיט-קאט אפילו מאשר קיט-קאט שוקולד לבן. 
אני חושבת שמה שעושה אותו יותר טוב זה שכבת הקרם שיש מעל הופל ואין בעיקרון בקיט-קאט הקלאסי.
יצאו בשנים האחרונות כל מיני גרסאות קיט-קאט שיש בהן קרם ואפילו אחת עם קרם אגוזים,
אבל עדיין הפסק-זמן טעים יותר בעייני. 

בנוסף לכך, לאחרונה נדבקתי קשות לצפייה בסרטונים על חטיפים ביפן.
הארץ הזאת מסקרנת אותי בטירוף בכל המובנים בערך,
אבל החטיפים המוזרים שלהם זה אחד הדברים. 
יש בלוגרית אחת חמודה - אירה צ'אן, שגרה ביפן ומעלה מלא סרטונים על דברים שהיא קונה שם.
בכל מקרה, ביפן לא הסתפקו בטעמי הקיט-קאט הרגילים, 
יש להם מליווווון טעמים הזויים ומגניבים לחלוטין. תה ירוק, תותים ועוגת גבינה וכו וכו...
מסתובבים ברשת המון סרטונים בנושא. זהוזהוזה ועוד מלא.

ואז הגיע הרעיון.
לעשות פסק זמן (כי כמו שכבר סיכמנו, הוא הכי טעים ומנצח את קיט-קאט בגדול) בטעם חדש ומגניב. 
ואז חשבתי על שוקולד לבן - שחייב להיות בפסק-זמן הזה, 
ורציתי גם פרי. והיות שאני לא חובבת פירות גדולה במיוחד פטל נראה לי האפשרות המוצלחת ביותר.
וגם הייתה לי מחית פטל בבית אז מה טוב. 

אז קבלו את ה"פסק-זמן" הורוד הראשון =) 






























טעים. טעים. טעייים. 
התגשמות חלומותי בחטיף אחד. למה עלית לא עושים כאלה דברים? למהההה???

שנייה לפני המתכון לדבר הבאמת מטריף הזה 
ממליצה לכם להציץ פה ולרייר על שאר המתכונים המגניבים של חבריי הבלוגרים =) 

אז נחזור לפסק-זמן שלנו. 
שוקולד לבן אמרתי. בהחלט שוקולד לבן. 
ועוד היה מבצע בסופר על חבילות השוקולד של שוגטן!!! מי אני שאגיד לא לדבר כזה? 


























אז ממיסים את השוקולד (אני ממיסה במיקרו בפולסים של 20 שניות ומערבבת בין כל חימום),
ובמקביל מרתיחים שמנת מתוקה ומחית פטל.














כשהשוקולד נמס, והפטל רותח, מתחילים להוסיף את הפטל לשוקולד. 
עושים זאת ב3-4 פעמים, כל פעם שופכים קצת ומערבבים. בהתחלה זה נראה נורא,
אבל לאט לאט מוסיפים עוד והבלילה מסתדרת והופכת לגנאש הכי יפה וטעים בעולם. 
כשהגנאש מוכן מכסים אותו בניילון, צמוד לפני השטח, ומניחים בצד להתקרר. 
(בחוץ. לא במקרר. אנחנו רק רוצים שהוא לא יהיה חם - אם הוא יתקשה מידי יהיה קשה להמשיך)




























עכשיו עוברים לשכבת הופל =) 
אני השתמשתי בופלים בטעם וניל של לואקר - כי אין, פשוט אין על הופלים של לואקר. 
אבל אתם מוזמנים להשתמש בכל ופל שתרצו - אפילו לא וניל, למרות שראיתי שעלית הוציאו ופלים וניל.

כדי להכין את החטיפים השתמשתי בתבנית מרובעת 22*22 ס"מ.
ריפדתי אותה בנייר אפייה כדי שאני אצליח להוציא אותם החוצה בקלות... 
לאחר נייר האפייה מתחילים לסדר את הופלים צמוד צמוד כמה שאפשר על כל התחתית. 




























הופלים של לואקר דקיקים, אז החלטתי ליצור כמה שכבות שלהם בתור שכבת הופל בחטיף שלי. 
השתמשתי בעצם ב3 שכבות של ופלים ובינהם הדבקתי אותם - איך לא - עם שוקולד לבן. 
אז ממיסים שוקולד לבן ומתחילים למרוח עם מברשת על כל שכבת הופלים שסידרנו... 




























לאחר שמרחנו את הכל עם שוקולד לבן, מניחים שכבת ופלים נוספת, אותה גם מורחים בשוקולד לבן, ועליה מניחים שכבת ופלים שלישית. יאמ. 





























בסוף, לאחר שערמתי 3 שכבות של ופלים מודבקות בשוקולד לבן, מרחתי על הכל שכבה נוספת של שוקולד לבן והפעם עבה יותר ולא רק לשם הדבקה, אלא לשם יצירת חוצץ בין הופל לקרם.
פחדתי שאם לא יהיה מה שיגן על הופלים הגנאש יעשה מהם מושי מושי. 




























אז כשהכל מרוח ומסודר יפה יפה, מניחים גם את השכבה הזאת להתקרר בצד. 
בחורף - תשאירו בחוץ, בקיץ - מקרר. איזה כיף שחורף!! ווהוווו 

*לאחר כמה שעות שהכל מתקרר לו בצד אפשר לחבר את השכבות* 

את גנאש הפטל המהמם שלנו פותחים מעט בעזרת מטרפה ושופכים בעדינות מעל שכבת הופלים. 
מטלטלים את התבנית בעדינות ככה שהוא ישפך באופן אחיד על הכל. 
















מניילנים - שוב עם ניילון צמוד לפני השטח, ובנוסף גם מעל כל התבנית, ושולחים למקרר ל24 שעות. 
הגנאש צריך להיות ממש קשה כדי שנוכל לטבול את החטיפים בשוקולד. 





























*לאחר בילוי ממושך במקרר אנחנו יכולים לעבור לשלב הבא - חיתוך וטבילה!*

מוציאים את ה"סוג של עוגה" מתוך התבנית, מניחים על קרש חיתוך ומסירים את הניילונים. 















ואז חותכים לאצבעות. באיזה גודל שבא לכם. ולאחר החיתוך מחזירים בינתיים למקרר.


























ועכשיו לשוס הגדול - הציפוי הורוד. השתמשתי שוב בשוקולד לבן...
המסתי (שוב בפולסים של 20 שניות במיקרו) וצבעתי בורוד בעזרת צבע מאכל על בסיס שמן שמותאם לשוקולד. לא הייתי ממליצה לנסות לצבוע עם צבע מאכל על בסיס מים - כי מים ושוקלד זה לא מומלץ ביחד ואז הציפוי לא יהיה קשיח וגם הצבע בד"כ לא יוצא ממש אחיד. 
השוקולד צריך להיות דליל בשביל הטבילה, אז אם הוא לא מספיק דליל לאחר ההמסה תוסיפו מעט שמן. 











בנוסף רציתי איזה קישוטון על החטיף שלי אז החלטתי לקשט עם לבבות קטנים וורודים =) 
ממש אופציונלי ולא חובה לבבות - אפשר כל מה שמתחשק. 




























ועכשיו שהכל מוכן אפשר לעבור לתהליך הטבילה. 
לוקחים את החטיפים החתוכים שמחכים במקרר, עובדים עליהם אחד אחד. 
בעת הטבילה יש להכניס אותם לתוך השוקולד המומס עם הפנים של הקרם כלפי מטה. 




























פשוט זורקים את החטיף פנימה לשוקולד, ואז בעזרת מזלג מסובבים אותו שהכל יהיה מצופה, 
ואז מרימים אותו החוצה בעזרת המזלג ודופקים על קצת הקערה שכל השוקולד המיותר יפול חזרה לכלי.









לאחר מכן מניחים בזהירות את החטיף המצופה על מגש עם נייר אפייה ובמהירות מניחים לב קטן. 
למה במהירות? כי השוקולד מתקשה די מהר... ככה חוזרים על הפעולה עם כל החטיפים. 



















כדי להצליח לנתק אותם בקלות מנייר האפייה העברתי את התבנית לשעה למקרר כדי שהם יתקשו לגמרי. 
וזהו. החטיפים מוכנים! 





































לקראת סוף הטבילה קצת שיעמם לי שכולם באותו גודל אז החלטתי לחלק כמה מהם לחתיכות קטנות יותר וככה יצאו לי גם חטיפים פיצפונים חמודים =) 














והביס. אוי הביס.
אחד הדברים היותר מושלמים שטעמתי לאחרונה. 




























אומנם יש המון שוקולד לבן אבל הפטל מאד דומיננטי בטעם וזה מה שרציתי. _________________________________________________________________________

מתכון

"פסק זמן ורוד - בטעמי פטל ושוקלד לבן"
השתמשתי בתבנית 22*22 ס"מ, ויוצאים 21 חטיפים של 3*7 ס"מ.

שכבת גנאש הפטל - מקור המתכון הוא מילוי המקרונים של פייר הרמה - השתמשתי בו כבר פעם.
שיניתי את הכמויות טיפונת...
200 גרם שוקולד לבן
30 גרם שמנת 
100 גרם מחית פטל

1. ממיסים את השוקולד במיקרו או בסיר מעל סיר. 
2. מרתיחים את השמנת עם מחית הפטל. 
3. שופכים ב3 או 4 נגלות את מחית הפטל על השוקולד ומערבבים טוב. 
3. בהתחלה זה יראה כאילו השוקולד התקלקל או נשבר אבל לא להבהל - תמשיכו זה מסתדר.
4. מכסים בניילון צמוד לפני השטח ומניחים בצד לקירור. 

שכבת הופל
בערך 150 ופלים של לואקר - זה יותר משקית אחת. (או כל ופל אחר שבא לכם) 
200 גרם שוקולד לבן. 

1. מסדרים את הופלים בתחתית התבנית ועורמים 3 שכבות ופל בינהם מורחים שכבה של שוקולד לבן
1. בעזרת מברשת לשם הדבקה. 
2. לאחר שהכל מודבק ומסודר מורחים מעל הכל שכבה נוספת של שוקולד לבן. 
3. גם את השכבה הזאת מניחים בצד לקירור.
4. לאחר שהתקרר שופכים מעל את גנאש הפטל, מניחים ניילון צמוד לפני השטח.
4. ושולחים למקרר ל24 שעות לפחות. 

*הרכבת החטיף וטבילה*
400 גרם שוקולד לבן
צבע מאכל ורוד 
סוכריות 

1. מחלצים את ה"סוג של עוגה" מהתבנית ומסירים את הניילונים. 
2. חותכים לאצבעות - באיזה גודל שמתחשק לכם, ומחזירים למקרר בינתיים. 
3. ממיסים שוקולד לבן וצובעים אותו בורוד. 
4. טובלים את החטיפים: זורקים את החטיף לשוקולד כשהקרם פונה מטה, בעזרת מזלג הופכים אותו כך
4. שהוא מצופה בשוקולד מכל הצדדים, מרימים אותו, ודופקים על קצה הכלי שעודפי השוקולד יפלו.
5. מניחים בעדינות על מגש עם נייר אפייה ובמהירות מניחים סוכריה לקישוט. 
6. מקררים עוד שעה רק לשם חילוץ קל מהנייר. 

וזהו. בחורף הם נשמרים מעולה גם מחוץ למקרר ואפילו יותר טעימים לאכילה בטמפרטורת החדר.
בקיץ - לא מומלץ.

יום שבת, 8 בנובמבר 2014

פוטו - מאפינס אורז מאודים

היי (פרצוף נבוך) 
כן.. זאת אני... 
העזתי לחזור לכאן אחרי חודש של שקט.... 
(שקט בבלוג כן? לא שקט בכלליות... אצלי בחיים נגיד ממש לא שקט...)

אזזזזז הסיפור הוא כזה, 
לפני כמה חודשים כאילו נפל לי האסימון (בצורה דרמטית למדי),
וסוג של הבנתי שעולם הקונדיטוריה (הישראלי) ככל הנראה לא בשבילי (בתור אמצעי פרנסה!) 
אני לא בן אדם שמתאים לו לפתוח עסק עצמאי,
ולעבוד עבור מישהו אחר זה לא מספיק מתגמל (לא כלכלית, לא נפשית, פשוט לא)
על לעבור לגור בחו"ל אני אפילו לא חושבת כי זה עוד יותר לא בשבילי... 

אחרי שנפל האסימון הזה (וואחד אסימון) והרגשתי שאני נחנקת מהמחשבה הזאת, 
לקח לי זמן אבל הצלחתי בסופו של דבר לגבש רעיון חדש למה לעשות עם עצמי בחיים האלה. 
(כאילו אני בת 26! כמה אפשר לעבור מחלום אחד לשני ולהתאכזב באמצע?)
הגעתי למסקנה שאני חייבת תואר וכדאי שזה יהיה משהו שיש מה לעשות איתו אחר כך (אבל לא חובה).

חשבתי על הרבה דברים... שום דבר לא הרגיש לי מתאים... זה היה מתסכל ברמות שאי אפשר לתאר...
עד שיום אחד נדלקה איזה נורה בראש (כמו שתמיד קורה לי) ובהחלטה של רגע, 
עולם החינוך נראה לי כמו משו מתאים בול למי שאני ולמה שאני מחפשת.... 
אומנם נכון, כלכלית הוא עדיין לא יהיה מתגמל, אבל בכל שאר הפרמטרים הוא מתגמל כפליים... 

אני מאד אוהבת ילדים ואם יש ילדים בחדר אני בד"כ אעדיף אותם על המבוגרים ותמצאו אותי איתם... 
יש מגוון מאד רחב של דברים שאפשר לעשות, לאן להתפתח ולאן להתקדם ובעיקר המון מה לתרום,
והכי חשוב העולם הזה בטוח. והוא תמיד יהיה נדרש... 
גם המשכורת, עד כמה שהיא לא גדולה במיוחד היא בטוחה, 
ואני לא אצטרך להסתמך על אם קנו או לא קנו את העוגות שלי החודש (אחד הדברים שהכי מפחידים אותי)

אז התחלתי ללמוד. 
תואר ראשון בחינוך לבית הספר היסודי (כי שם הם עדיין חמודים) עם התמחות במתמטיקה,
אני מקווה מאד שאני לא עושה שוב טעות... אבל בינתיים אני ממש שלמה עם ההחלטה שלי =)

היו המון תגובות מסביבי

הרוב היו בסגנון של "יו! זה בול את! איזה יופי!" 
היו גם אנשים שהיו אדישים או שלא הבינו למה אני עושה לעצמי את זה... 
אבל להם אני פחות מקשיבה ;)

לכן הבלוג כלכך מוזנח לאחרונה ואני ממש מקווה שיהיה לי זמן להחיות אותו לפעמים... 

טוב! חדל חפירות! זה בלוג אוכל כאן! 

התכנסנו כאן היום בכלל בגלל משו אחר - פרוייקט כחומר ביד הבלוגר
שזה הדבר היחיד בערך שמחזיק את הבלוג שלי חי... 
החודש החומר החודשי היה אורז

חיכיתי כלכך הרבה זמן למשהו מאתגר כזה שהרבה זמן לא היה 
אבל אני לא בטוחה שזה כזה משמח אחרי ה"דבר" שיצא לי. 



































זה פוטו (puto), מאכל פיליפיני...
להסבר מפורט יותר - ויקיפדיה תוכל לעזור לכם... 


הכל התחיל לפני המון המון זמן כשראיתי במקרה באינטרנט את התמונה הזאת (מהבלוג הזה)

הייתי בטוחה שזה מאפינס רגילים והתלהבתי נורא, ואז נכנסתי וראיתי שזה משו מוזר אבל זה היה מעניין מספיק בשביל שאני אשמור את הקישור בצד (כדי להכין מתישו שיבוא לי לחיות על הקצה).
כבר דמיינתי בעייני רוחי איך אני אכין אותם בצבעי הקשת, ואשים עליהם קצפת לבנה לבנה
ומעל כל אחד אפזר סוכריות בצבע שלו ואז אסדר אותם לפי סדר הצבעים וארצה את הOCD שלי.
מרגש ממש. 

הקישור ישב לי במחשב, פחדתי לגשת אליו כי המתכון נראה באמת נורא מוזר... פחדתי ממנו... 

אבל אז הגיעו מנטקה עם האורז שלהם והכריחו אותי להתייצב מול פחדי. 
כנראה שהפחד היה מוצדק כי (לי ולסובבים שהסכימו לטעום) זה לא היה טעים (בלשון המעטה).
ממש התלבטתי אם לפרסם או לא... כי הם כלכך יפים וצבעוניים, אבל זה לא היה לי טעים. 
איזה מן בלוג אוכל מפרסם דברים לא טעימים?? 

ואז אמרתי לעצמי "רגע, גברת בררנית שכמותך, אולי לך זה לא טעים אבל אולי אנשים אחרים יהנו מאד" 
במיוחד שאני יודעת להעיד על עצמי שדברים שיש בהם חלב קוקוס בד"כ לא טעימים לי... 
התייעצתי עם חברי הבלוגרים ובסוף השתכנעתי שכדאי לפרסם. 
בעיקר התגובה של גיל שאמר שפוטו זה טעם נרכש ושהוא בעצמו אוהב... 
אז יאללה מפרסמים - אם אתם סקרנים והרפתקנים - תנסו ותגידו לי מה דעתכם.

כי בתכלס יש להן פוטנציאל לעוגות האלה...
טבעוני, ללא גלוטן, חוץ מחלב קוקוס אין עוד שומן, אין הרבה מרכיבים והן מאודות... 
אז יחסית לעוגה זה בריא ממש... 

לפני שניגש למתכון שלי - אם בא לכם לנסות דברים אורזיים שהטעימות שלהם בטוחה יותר - כנסו לכאן.

אז כדי לכבד את מוצר הדגל של החודש - אורז - נתחיל ממנו. 
מתחילים מהחומרים היבשים: קמח אורז, סוכר, אבקת אפייה, וטיפונת מלח.
(כמו שכבר אמרתי... נטולות גלוטן.)

מנפים אותם ביחד לקערה ומערבבים טיפה עם מטרפה. 















אל החומרים היבשים מוסיפים חלב קוקוס, וכאן התחילה הבעייה שלי... 
אין בארץ מוצר שנקרא "חלב קוקוס" יש קרם קוקוס, נוזל קוקוס, או מי קוקוס... 
הבנתי שזה בגלל שהמוצר אינו חלבי אז לא רצו ליצור בלבול עם המילה "חלב". 
טיפשי לחלוטין.. יש מליון דברים שקוראים להם "חלב ..." והם לא חלביים.
בכל אופן אחרי התייעצות עם חברי הפרוייקט שהניבה דעות שונות וחיפושים נרחבים בסופר,
מצאתי משהו שנקרא "נוזל קוקוס" שאחוז השומן שלו בין מי קוקוס לקרם קוקוס והחלטתי ללכת עליו. 
בנוסף לחלב הקוקוס מוסיפים תמצית קוקוס אבל זה לא חובה... (למיטב הבנתי אין להשיג בארץ את המוצר שהשתמשו בו במתכון המקורי, אז השתמשתי בתמצית רגילה) 



























אז מוסיפים את החומרים הרטובים ליבשים ומערבבים עם מטרפה עד שנוצרת בלילה חלקה. 
מאד פשוט וקל, לוקח שנייה וחצי.




























הבלילה מוכנה כבר בשלב הזה.. אבל כמובן שלא יכולתי לוותר על הצבעים. 
אז חילקתי את התערובת ל6 קערות. 
























וצבעתי =) 
אני משתמשת בצבעי מאכל ג'ל של ווילטון. הם הכי טובים בעייני לכל דבר (חוץ משוקולד).



























ואז עוברים למנג'טים. 
עדיף להשתמש במנג'טים מסיליקון. ראיתי באינטרנט מין כלים מיוחדים לפוטו אבל אין לי כאלה. 
אז מנג'טים רגילים מסיליקון עבדו כאן מצויין... משמנים אותם עם שמן או חמאה מומסת. 




























ואז שופכים פנימה את הבלילה.
אני שפכתי 3/4 מגובה המנג'ט אבל הם לא תפחו אז אפשר למלא יותר אם רוצים.
































כמו שכבר ציינתי קודם, לא אופים אותם אלא מאדים אותם בכלי אידוי. 
למרות שראיתי באינטרנט גרסאות אפויות, גם שם מכניסים לתנור תבנית עם מים רותחים. 
אז אני השתמשתי בכלי אידוי מבמבוק כמו של דים סאם. 




























לי זה לקח בערך 20-25 דקות. 
הם מוכנים ברגע שקיסם יוצא יבש. ממש כמו מאפינס רגילים. 

















לאחר האידוי מעבירים אותם לקירור, עדיף על מגבת. 




























וזהו. כשהם קרים אפשר לשלוף אותם החוצה מהמנג'טים ממש ממש בקלות. 



























ואז טעמתי. 
לי זה הרגיש כמו פלסטלינה עם טעם מרומז של קוקוס. 
כשנותנים ביס זה מרגיש כמו עוגה אבל בתוך הפה זה מיד נמס למרקם של פירה. 
נשמע נחמד בתיאוריה אבל זה די ביזרי. 

כאן החלטתי לוותר על הקצפת הלבנה (שתכננתי להכין מקרם קוקוס כדי לרכב כבר על הגל הטבעוני)
פשוט היה לי ברור שזה לא יאכל והיה לי חבל על החומרים וההשקעה.
אבל הלוק של זה היה יכול להיות פשוט מושלם! אני עוד אכין משו כזה! 
אז השארתי אותם ככה. 


























_________________________________________________________________________

מתכון

לי יצאו 12 מאפינס לא מאד גדולים. אני קוראת לגודל שלהם "רגילים"

פוטו - מקור המתכון מהבלוג הנחמד "by amber's hands"
כוס וחצי קמח אורז
1/3 כוס סוכר
כפית אבקת אפייה
קמצוץ מלח
400 מ"ל חלב קוקוס
כפית תמצית קוקוס (אופציונלי)

1. מנפים לקערה את החומרים היבשים - קמח אורז, סוכר, א.אפייה ומלח ומערבבים עם מטרפה.
2. מוסיפים חלב קוקוס ותמצית קוקוס וטורפים לתערובת חלקה. 
3. בשלב זה אפשר לצבוע את התערובת עם צבע מאכל או להשאיר אותה לבנה. 
4. משמנים מנג'טים מסיליקון ושופכים פנימה את התערובת .
5. מאדים בכלי אידוי עד שקיסם יוצא יבש - לי זה לקח בערך 20-25 דקות. 
6. מצננים על מגבת ושולפים החוצה מהמנג'טים.