יום שבת, 8 בנובמבר 2014

פוטו - מאפינס אורז מאודים

היי (פרצוף נבוך) 
כן.. זאת אני... 
העזתי לחזור לכאן אחרי חודש של שקט.... 
(שקט בבלוג כן? לא שקט בכלליות... אצלי בחיים נגיד ממש לא שקט...)

אזזזזז הסיפור הוא כזה, 
לפני כמה חודשים כאילו נפל לי האסימון (בצורה דרמטית למדי),
וסוג של הבנתי שעולם הקונדיטוריה (הישראלי) ככל הנראה לא בשבילי (בתור אמצעי פרנסה!) 
אני לא בן אדם שמתאים לו לפתוח עסק עצמאי,
ולעבוד עבור מישהו אחר זה לא מספיק מתגמל (לא כלכלית, לא נפשית, פשוט לא)
על לעבור לגור בחו"ל אני אפילו לא חושבת כי זה עוד יותר לא בשבילי... 

אחרי שנפל האסימון הזה (וואחד אסימון) והרגשתי שאני נחנקת מהמחשבה הזאת, 
לקח לי זמן אבל הצלחתי בסופו של דבר לגבש רעיון חדש למה לעשות עם עצמי בחיים האלה. 
(כאילו אני בת 26! כמה אפשר לעבור מחלום אחד לשני ולהתאכזב באמצע?)
הגעתי למסקנה שאני חייבת תואר וכדאי שזה יהיה משהו שיש מה לעשות איתו אחר כך (אבל לא חובה).

חשבתי על הרבה דברים... שום דבר לא הרגיש לי מתאים... זה היה מתסכל ברמות שאי אפשר לתאר...
עד שיום אחד נדלקה איזה נורה בראש (כמו שתמיד קורה לי) ובהחלטה של רגע, 
עולם החינוך נראה לי כמו משו מתאים בול למי שאני ולמה שאני מחפשת.... 
אומנם נכון, כלכלית הוא עדיין לא יהיה מתגמל, אבל בכל שאר הפרמטרים הוא מתגמל כפליים... 

אני מאד אוהבת ילדים ואם יש ילדים בחדר אני בד"כ אעדיף אותם על המבוגרים ותמצאו אותי איתם... 
יש מגוון מאד רחב של דברים שאפשר לעשות, לאן להתפתח ולאן להתקדם ובעיקר המון מה לתרום,
והכי חשוב העולם הזה בטוח. והוא תמיד יהיה נדרש... 
גם המשכורת, עד כמה שהיא לא גדולה במיוחד היא בטוחה, 
ואני לא אצטרך להסתמך על אם קנו או לא קנו את העוגות שלי החודש (אחד הדברים שהכי מפחידים אותי)

אז התחלתי ללמוד. 
תואר ראשון בחינוך לבית הספר היסודי (כי שם הם עדיין חמודים) עם התמחות במתמטיקה,
אני מקווה מאד שאני לא עושה שוב טעות... אבל בינתיים אני ממש שלמה עם ההחלטה שלי =)

היו המון תגובות מסביבי

הרוב היו בסגנון של "יו! זה בול את! איזה יופי!" 
היו גם אנשים שהיו אדישים או שלא הבינו למה אני עושה לעצמי את זה... 
אבל להם אני פחות מקשיבה ;)

לכן הבלוג כלכך מוזנח לאחרונה ואני ממש מקווה שיהיה לי זמן להחיות אותו לפעמים... 

טוב! חדל חפירות! זה בלוג אוכל כאן! 

התכנסנו כאן היום בכלל בגלל משו אחר - פרוייקט כחומר ביד הבלוגר
שזה הדבר היחיד בערך שמחזיק את הבלוג שלי חי... 
החודש החומר החודשי היה אורז

חיכיתי כלכך הרבה זמן למשהו מאתגר כזה שהרבה זמן לא היה 
אבל אני לא בטוחה שזה כזה משמח אחרי ה"דבר" שיצא לי. 



































זה פוטו (puto), מאכל פיליפיני...
להסבר מפורט יותר - ויקיפדיה תוכל לעזור לכם... 


הכל התחיל לפני המון המון זמן כשראיתי במקרה באינטרנט את התמונה הזאת (מהבלוג הזה)

הייתי בטוחה שזה מאפינס רגילים והתלהבתי נורא, ואז נכנסתי וראיתי שזה משו מוזר אבל זה היה מעניין מספיק בשביל שאני אשמור את הקישור בצד (כדי להכין מתישו שיבוא לי לחיות על הקצה).
כבר דמיינתי בעייני רוחי איך אני אכין אותם בצבעי הקשת, ואשים עליהם קצפת לבנה לבנה
ומעל כל אחד אפזר סוכריות בצבע שלו ואז אסדר אותם לפי סדר הצבעים וארצה את הOCD שלי.
מרגש ממש. 

הקישור ישב לי במחשב, פחדתי לגשת אליו כי המתכון נראה באמת נורא מוזר... פחדתי ממנו... 

אבל אז הגיעו מנטקה עם האורז שלהם והכריחו אותי להתייצב מול פחדי. 
כנראה שהפחד היה מוצדק כי (לי ולסובבים שהסכימו לטעום) זה לא היה טעים (בלשון המעטה).
ממש התלבטתי אם לפרסם או לא... כי הם כלכך יפים וצבעוניים, אבל זה לא היה לי טעים. 
איזה מן בלוג אוכל מפרסם דברים לא טעימים?? 

ואז אמרתי לעצמי "רגע, גברת בררנית שכמותך, אולי לך זה לא טעים אבל אולי אנשים אחרים יהנו מאד" 
במיוחד שאני יודעת להעיד על עצמי שדברים שיש בהם חלב קוקוס בד"כ לא טעימים לי... 
התייעצתי עם חברי הבלוגרים ובסוף השתכנעתי שכדאי לפרסם. 
בעיקר התגובה של גיל שאמר שפוטו זה טעם נרכש ושהוא בעצמו אוהב... 
אז יאללה מפרסמים - אם אתם סקרנים והרפתקנים - תנסו ותגידו לי מה דעתכם.

כי בתכלס יש להן פוטנציאל לעוגות האלה...
טבעוני, ללא גלוטן, חוץ מחלב קוקוס אין עוד שומן, אין הרבה מרכיבים והן מאודות... 
אז יחסית לעוגה זה בריא ממש... 

לפני שניגש למתכון שלי - אם בא לכם לנסות דברים אורזיים שהטעימות שלהם בטוחה יותר - כנסו לכאן.

אז כדי לכבד את מוצר הדגל של החודש - אורז - נתחיל ממנו. 
מתחילים מהחומרים היבשים: קמח אורז, סוכר, אבקת אפייה, וטיפונת מלח.
(כמו שכבר אמרתי... נטולות גלוטן.)

מנפים אותם ביחד לקערה ומערבבים טיפה עם מטרפה. 















אל החומרים היבשים מוסיפים חלב קוקוס, וכאן התחילה הבעייה שלי... 
אין בארץ מוצר שנקרא "חלב קוקוס" יש קרם קוקוס, נוזל קוקוס, או מי קוקוס... 
הבנתי שזה בגלל שהמוצר אינו חלבי אז לא רצו ליצור בלבול עם המילה "חלב". 
טיפשי לחלוטין.. יש מליון דברים שקוראים להם "חלב ..." והם לא חלביים.
בכל אופן אחרי התייעצות עם חברי הפרוייקט שהניבה דעות שונות וחיפושים נרחבים בסופר,
מצאתי משהו שנקרא "נוזל קוקוס" שאחוז השומן שלו בין מי קוקוס לקרם קוקוס והחלטתי ללכת עליו. 
בנוסף לחלב הקוקוס מוסיפים תמצית קוקוס אבל זה לא חובה... (למיטב הבנתי אין להשיג בארץ את המוצר שהשתמשו בו במתכון המקורי, אז השתמשתי בתמצית רגילה) 



























אז מוסיפים את החומרים הרטובים ליבשים ומערבבים עם מטרפה עד שנוצרת בלילה חלקה. 
מאד פשוט וקל, לוקח שנייה וחצי.




























הבלילה מוכנה כבר בשלב הזה.. אבל כמובן שלא יכולתי לוותר על הצבעים. 
אז חילקתי את התערובת ל6 קערות. 
























וצבעתי =) 
אני משתמשת בצבעי מאכל ג'ל של ווילטון. הם הכי טובים בעייני לכל דבר (חוץ משוקולד).



























ואז עוברים למנג'טים. 
עדיף להשתמש במנג'טים מסיליקון. ראיתי באינטרנט מין כלים מיוחדים לפוטו אבל אין לי כאלה. 
אז מנג'טים רגילים מסיליקון עבדו כאן מצויין... משמנים אותם עם שמן או חמאה מומסת. 




























ואז שופכים פנימה את הבלילה.
אני שפכתי 3/4 מגובה המנג'ט אבל הם לא תפחו אז אפשר למלא יותר אם רוצים.
































כמו שכבר ציינתי קודם, לא אופים אותם אלא מאדים אותם בכלי אידוי. 
למרות שראיתי באינטרנט גרסאות אפויות, גם שם מכניסים לתנור תבנית עם מים רותחים. 
אז אני השתמשתי בכלי אידוי מבמבוק כמו של דים סאם. 




























לי זה לקח בערך 20-25 דקות. 
הם מוכנים ברגע שקיסם יוצא יבש. ממש כמו מאפינס רגילים. 

















לאחר האידוי מעבירים אותם לקירור, עדיף על מגבת. 




























וזהו. כשהם קרים אפשר לשלוף אותם החוצה מהמנג'טים ממש ממש בקלות. 



























ואז טעמתי. 
לי זה הרגיש כמו פלסטלינה עם טעם מרומז של קוקוס. 
כשנותנים ביס זה מרגיש כמו עוגה אבל בתוך הפה זה מיד נמס למרקם של פירה. 
נשמע נחמד בתיאוריה אבל זה די ביזרי. 

כאן החלטתי לוותר על הקצפת הלבנה (שתכננתי להכין מקרם קוקוס כדי לרכב כבר על הגל הטבעוני)
פשוט היה לי ברור שזה לא יאכל והיה לי חבל על החומרים וההשקעה.
אבל הלוק של זה היה יכול להיות פשוט מושלם! אני עוד אכין משו כזה! 
אז השארתי אותם ככה. 


























_________________________________________________________________________

מתכון

לי יצאו 12 מאפינס לא מאד גדולים. אני קוראת לגודל שלהם "רגילים"

פוטו - מקור המתכון מהבלוג הנחמד "by amber's hands"
כוס וחצי קמח אורז
1/3 כוס סוכר
כפית אבקת אפייה
קמצוץ מלח
400 מ"ל חלב קוקוס
כפית תמצית קוקוס (אופציונלי)

1. מנפים לקערה את החומרים היבשים - קמח אורז, סוכר, א.אפייה ומלח ומערבבים עם מטרפה.
2. מוסיפים חלב קוקוס ותמצית קוקוס וטורפים לתערובת חלקה. 
3. בשלב זה אפשר לצבוע את התערובת עם צבע מאכל או להשאיר אותה לבנה. 
4. משמנים מנג'טים מסיליקון ושופכים פנימה את התערובת .
5. מאדים בכלי אידוי עד שקיסם יוצא יבש - לי זה לקח בערך 20-25 דקות. 
6. מצננים על מגבת ושולפים החוצה מהמנג'טים.

4 תגובות:

  1. שחף יקירתי, דבר ראשון הכי חשוב הוא שאת שלמה עם ההחלטה שלך ואני שמחה שהעלית את הפוסט בסופו של דבר.

    השבמחק
  2. סחתיין על הכנות. זה לא מובן מאליו. באופן אישי גם אני לא מתחברת לדבר הזה, במיוחד עם התיאורים הישירים שלך. אבל זה יפה. והתאמת הצבעים של המאפינס לתבניות, זה יותר מיפה.

    השבמחק
  3. איזה חמודה את!!!!
    בהצלחה בלימודים והלוואי שתמצאי את עצמך :)
    והלוואי שכל העולם היה מסודר לפי גוונים

    השבמחק
  4. תודה רבה מקסים שהזכרת אותי. בלוג מעולה והמתכון נראה מגרה מאדדדדדד .^_^

    השבמחק